לכל אחד מאיתנו יש סיפור, זה יכול להיות סיפור גדול, משמעותי, בעל ערך היסטורי לאומי, הנצחת משפחה, או הישג מיוחד. זה יכול להיות סיפור קטן, אינטימי, כזה שמעורר השראה ונוטע תקווה. יש סיפורי חיים משעשעים וקלילים וישנם קורעי לב ועצובים. המשותף לכולם שבזכות כתיבתם נשארת פיסת היסטוריה.
אנשים בוחרים לספר על חייהם מתוך תחושה שיש להם סיפור משמעותי. רבים מהם חוששים שאיש לא יזכור את סיפורם או את אהוביהם לאחר שילכו לעולמם.
איננו חייבים להיות סופרים וכותבים כדי לכתוב סיפור. רבים מאיתנו עושים זאת במטרה להשאיר אחרינו תיעוד כתוב ומפורט בשביל הדורות הבאים. אחד למען ילדיו, נכדיו והשושלת המשפחתית, אחר מעוניין להפיץ את סיפורו לקהל הרחב, להגיע לחנויות ספרים, לספריות ולמוסדות חינוך.
כתיבת סיפור חיים זו אומנות לכל דבר. גם עלילה שמבוססת על חוויות אמיתיות צריכה להיכתב באופן מרתק. יש לכתוב אותה כך שהקורא יסתקרן דיו כדי להעביר דף אחר דף. ובעיקר יש לבחור על מה לכתוב ועל מה עדיף לוותר. זו מהותה של כתיבה רלוונטית, מהודקת, זורמת וערוכה נכון.
מי כותב סיפור חיים?
סיפורי חיים נוצרים כאשר מישהו רוצה לספר משהו. לעתים אלה הגיבורים עצמם שחוו את הדברים, ולעתים מישהו שמספר עליהם. הכתיבה עצמה נעשית בפועל על ידי כותבים מקצועיים. תפקידם להקליט את גיבורי הסיפור ולהפוך את דבריהם ליצירה מעניינת, שכתובה בשפה ברורה, רהוטה וזורמת.
הכותבים המקצועיים, האמונים על מלאכת הכתיבה, אוספים את כל החומרים הרלוונטיים: עדויות, זיכרונות, יומנים, תמונות, מפות ומסמכים – ויוצרים מהם סיפור. הם מתכננים את הלו"ז כך שבתחילה נמצא שלב איסוף החומרים והראיונות, לאחר מכן כתיבת הספר והכנת טיוטות, ולבסוף שלב העריכה הלשונית וההגהה.
איך מתחילים לכתוב סיפור חיים?
כתיבת סיפור חיים נשמעת מורכבת וקשה. מאיפה מתחילים? איך בונים את הסיפור? איך יוצרים זרימה מעניינת מאירוע לאירוע?
כתיבת סיפור חיים מתחילה תמיד במחקר מעמיק על גיבור הסיפור. הכותב אוסף חומרים, מראיין את הגיבור ואת אלה שיכולים להשלים את התמונה המלאה – ומתיישב לכתוב. אז בעצם מתחילה מלאכת הכתיבה.
לא פעם קורה שבמהלך תהליך הכתיבה חלים שינויים. לעתים סיפור חשוב צץ והוא דוחק החוצה סיפורים פחות חשובים. לעתים מחליטים לפתוח מהסוף ולהתקדם אל האירועים המוקדמים בהתאם לזיכרונות שצצים. לעתים בנוי הספר צורה כרונולוגית מרגע לידת הגיבור ועד לימיו אלה. אך כל העת יש להפריד בין העיקר לטפל, כדי להבליט את הדברים החשובים ולמשוך את הקוראים לקריאת סיפור חיים מותח ומעניין.